הודעות לתקשורת

.."לא באתי מספיק לידי ביטוי וחסמתי עם השנים את כוח היצירה שבי, דבר שתרם למחלתי. לאחר הכריתה,  בחרתי להתבונן במהות שמגדירה צורה ולא להפך. ואכן פרץ של יצירתיות  לא מפסיק לנבוע מתוכי מאז: מציירת, משוררת כותבת, שרה ומלחינה שירים שהפכו למופע יחיד. על הבמה אני מתמודדת עם פחד חיי – להיות אני, חופשייה מכל הגדרה"..

המופע (12/7) משתלב בחגיגות הקיץ של מרכז תרבות רב-אתני ענבל.
להלן סיפורה של לימור, כפי שהיא מספרת עליו ולאחריו פרטי המופע.

שמי לימור עצמון  בת 43 נשואה ואמא לשלושה בנים, לפני פחות משלוש שנים גיליתי גוש חשוד בשדי השמאלית ,הדחקתי, לקח לי חודש אולי חודשיים עד שהלכתי להיבדק, לאחר כמה בדיקות  נתבשרתי כי הגוש סרטני, מרגע זה הדברים החלו להתגלגל בשרשרת אירועים ששינתה את חיי .
נאמר לי שתפסתי את הסרטן בשלב התחלתי, שנוציא את הגידול "חצי כריתה" וניגמר הסיפור אבל לאחר הניתוח הראשון בביופסיה הניתוחית נמצאו  עוד גידולים חודרניים ונדרשתי לכרות את שדי השמאלית , שוק גדול, בקשתי שיבדקו גם את השד השני, נמצא ממצא חשוד עמוק קרוב לצלעות, מה שהקשה לקחת דגימה, לכן לאחר כמה ניסיונות הוחלט לעשות ביופסיה ניתוחית,מה שאומר שהשד יראה מעוות ,זיכרון לשד מימין וצלקת משמאל לא יכולתי לשאת את המחשבה ודרשתי שיורידו גם את הימני ,קרב גדול התנהל עם מנהל המחלקה שחלק על דעתי, וכמובן שלח אותי לשאול את בעלי מה הוא אומר.
הגעתי  לפשרה עם מנהל המחלקה  לרוקן את הימין מתכולתו ולהוריד את השמאל, כשהמנתחת  הראתה לי בתמונות את התהליך הארוך והמייסר שנדרש לעבור כדיי לשחזר את שדיי הרגשתי שהקרב הגדול שלי רק מתחיל ושאם אחליט לעבור את הסיוט הזה משמע החברה והתרבות מכניעה אותי ומכופפת, וכשארצה לשחזר אעשה זאת מתוך בחירה.  הכנתי את עצמי לכריתה כמו לטקס חניכה, מן טקס מעבר שיעזור לי לעבור בן שלב אחד של חיי לשלב האחר , התכוננתי לחדר הניתוח בקדושה.

ברגע שחליתי ההחלטה הראשונה שלי הייתה שאוציא מהמצב המופרע הזה את הטוב ביותר. שנית -  בחיי לא באתי מספיק לידי ביטוי וחסמתי עם השנים את כוח היצירה שבי, דבר התרם למחלתי. ועל כן לאחר הכריתה, בחרתי להתבונן במהות שמגדירה צורה ולא להפך. ואכן פרץ של יצירתיות  לא מפסיק לנבוע מתוכי.  מציירת, משוררת כותבת, שרה ומלחינה שירים שהפכו למופע יחיד. על הבמה התמודדתי עם פחד חיי- להיות אני, חופשייה מהגדרה זו או אחרת ,על כן המופע הזה לא עוסק ברכילות מציצנית על אישה אחת ללא שדיים, אלא התבוננות ישירה בעייני מציאות של חברה מעוותת, על מורשת עדתית רבת פנים, על הגדרה מחדש של מושגי יופי ונשיות, על קול היחיד בחברה. "האחר" בכל אחד מאיתנו.

יום ה' 12/07 מרכז התרבות האתני רב-תחומי ענבל
רח' יחיאלי 6, מרכז סוזן דלל, נווה צדק. מחיר לכרטיס 70 ₪ בטל. 03-5173711 (2)

12 ביולי 2007 שעה 20:30

"שֵׁדִים וְשַׁדַי"

כתיבה, לחן וביצוע – עצמון לימור
בימוי, תנועה ועיצוב – וינשטיין סיון
לחנים: "בתהלוכת קודש" ו"עורי"- הופרט דן
גיטרה – הופרט דן
חלילית -  שמש שיר
כלי הקשה -  מורן מקובסקי
עוד- יגאל יוסיאן

יצירה בימתית חדשה: מופע יחיד המשלב שיחות, פיוט, קינה ותפילה,
בליווי מוסיקה חייה ומקורית.
דמות בימתית רבת קולות, מעוררת מחלוקת, המתגלה כחולה וכמרפאה, היא החי – המת.
חושפת ומתעדת בגוף ראשון, את המאבק במחלת סרטן השד ותוצאותיו.
מסע במרחב הזיכרון הפרטי והציבורי במלחמת הקיום, לא מול המוות, אלא מול החיים.
על הבמה טרנספורמציה של דמות ריאליסטית, המשתנה נוכח חווית השירה והתנועה.
צופה במראה המעוותת של המציאות.       אורך המופע כ – 50 ד'