הודעות לתקשורת

הכמיהה לשלום, המשותפת כמעט לכל יצור אנושי תבוני ללא קשר לעמדות פוליטיות, מחייבת חתירה מעשית עיקשת להידברות ולעצירת גלי אלימות הסוחפים צדדים לסכסוך למעגלי מלחמה, טרור ודם. מעבר ממצב של עוינות ושל לחימה למצב של הפסקת אש, קל וחומר מעבר לשלום, מחייב לא רק שינויי תפיסתה והתנהגות ברמת ההנהגה הממלכתית (”מלמעלה”) אלא גם ברמה העממית הספונטנית, כלומר התגייסות פרטית ועצמאית של הציבור למעבר (”מלמטה”). שינוי תפיסה, כגון זה המערב רגשות עמוקים כל כך,  מחייב הכשרת קרקע יזומה במערכות של החיים הציבוריים כדי לאפשר לזרעי השלום לנבוט בקרקע פורייה.
לא די בקיום שיחות מדיניות בין מנהיגים או שליחיהם. בין השאר נדרשת חקיקה שיטתית אשר תתאים את השיח המשפטי לשיח חדש ותיצור תשתית חברתית-ערכית להתמודדות עם קונפליקטים חברתיים, תרבותיים ודתיים המתקשרים למעבר. כמו כן נתבע שינוי יזום ברטוריקת המלחמה של דוברים ממלכתיים. שינויים הכרחיים אחרים מתבקשים בשיח התקשורתי והחינוכי. כלומר, הצגה הדדית של הצד השני לא כאויב, אלא כשכן, או כשותף, בד בבד עם מחיקת מונחים בעלי קונוטציות שליליות, מתעלמות, או מסיתות מחומר הלימוד, מספרים וממסרים ממלכתיים בתקשורת. פעולות יזומות ומכוונות אלו, אף שהן מוזכרות לעתים בין סעיפי הסכמים בכותרת של בניית יחסי אמון, הן כורח יסודי בתהליך, המחייב גם נטילת אחריות פרטית אישית סמלית.

זרעי שלום הוא סיפור לילדים המנסה באמצעות דימויים מעולמם שלהם להביע את החיוב שבשלום ואת השלילה שבמלחמות. דווקא התמימות המובעת בסיפור היא חלק מאותה תמימות החסרה כל כך במזרח התיכון ובאזורים נגועי טרור ומאפשרת פריחה של רגשות שנאה, כעס ועוינות.

תום, גיבור הסיפור תוהה מדוע יש מלחמות ומאין בא הרוע לעולם. הוא פונה להוריו בשאלות, מהרהר בינו לבין עצמו ומציע רעיון פשוט ותמים לצמצם את נגע האלימות. לאורך הסיפור מרבה הילד לשאול את הוריו שאלות יסוד, הגורמות גם להם להרהר. הוא מנסה את הצעתו גם בקרב חבריו כדי למצוא דמיון בין מאבקים בעולם הילדים לבין מלחמות בעולם המבוגרים.

ד”ר נדיר צור, מתמחה בפסיכולוגיה פוליטית ובכלי השפעה של מנהיגים; עמית במכון ע”ש הרי ס’ טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית בירושלים; עורך בחטיבת החדשות של קול ישראל. מחבר ספרי הילדים: מי מדליק את החושך בלילות? מדוע בכה התוכי בלילות? ספר על ספרים.