הודעות לתקשורת

אוצרים- דורון פולק ואילת אמוראי בירן- פרוייקטיב
"פרוטומות מגולפות באבן, פנים מולכות ברמה- אדם בשר ודם מתעתע על רציף מלנכולי  – נעלים בורקות שחורות לרגלי פרחים בשיא פריחתם עליהם הנושרים מוטלים כמנבאי עתידות.
הצימאון לחמימות מגיח בין עלי הכתום לנסיגת הגלים החורצים עורקים ונימים בתהליך סיזיפי, זוהרים בצבעי השמש השוקעת, נמוגים למצולה.   המיית דמות חסרת זהות".  אילה צחר
"אלומות האור המרצדות מבעד לפרחים יוצרות שפת גוף אנושית, חומקות ועולות מעלה מעלה אל השמים. גוש שחור ואפל, אובייקט רב עצמה המתפתל לו בינות לרבדים וכפלי חומר צהבהבים, ספק אם הוא נהר שחור או סתם אלמנט של גפרור מקרי, שהתפחם לו על רקע תקריב של עמק הנטוע בליבה של מאפרה – כך או כך זהו גוף מרכזי – גיבור המסגרת המעומת מול אנרגיות סובבות. שני תצלומים אופייניים של תמי סואץ – אמנית צילום המרבה להרחיב ולצמצם כאוות נפשה בעת ובעונה אחת אובייקטים מתנגשים, אמנית יוצרת המעמתת כוחות נפרדים ומשלימים של שהויות המשמשות כמושא לעבודותיה. קיימת דרמה מתמדת בעבודותיה בין הגלוי לנסתר, בין הנהיר ללא מובן, בין האמיתי לוירטואלי בין החדש והבראשיתי לקיים ולמתמשך.

תמי סואץ, מבט עם פרספקטיבה לחיים
Tami suez
אוצרים- דורון פולק ואילת אמוראי בירן- פרוייקטיב
"פרוטומות מגולפות באבן, פנים מולכות ברמה- אדם בשר ודם מתעתע על רציף מלנכולי  – נעלים בורקות שחורות לרגלי פרחים בשיא פריחתם עליהם הנושרים מוטלים כמנבאי עתידות.
הצימאון לחמימות מגיח בין עלי הכתום לנסיגת הגלים החורצים עורקים ונימים בתהליך סיזיפי, זוהרים בצבעי השמש השוקעת, נמוגים למצולה.   המיית דמות חסרת זהות".  אילה צחר
"אלומות האור המרצדות מבעד לפרחים יוצרות שפת גוף אנושית, חומקות ועולות מעלה מעלה אל השמים. גוש שחור ואפל, אובייקט רב עצמה המתפתל לו בינות לרבדים וכפלי חומר צהבהבים, ספק אם הוא נהר שחור או סתם אלמנט של גפרור מקרי, שהתפחם לו על רקע תקריב של עמק הנטוע בליבה של מאפרה – כך או כך זהו גוף מרכזי – גיבור המסגרת המעומת מול אנרגיות סובבות. שני תצלומים אופייניים של תמי סואץ – אמנית צילום המרבה להרחיב ולצמצם כאוות נפשה בעת ובעונה אחת אובייקטים מתנגשים, אמנית יוצרת המעמתת כוחות נפרדים ומשלימים של שהויות המשמשות כמושא לעבודותיה. קיימת דרמה מתמדת בעבודותיה בין הגלוי לנסתר, בין הנהיר ללא מובן, בין האמיתי לוירטואלי בין החדש והבראשיתי לקיים ולמתמשך.

הגדרתו הקלאסית והאמיתית של הצילום משמשת אצל תמי סואץ קוד מוסכם להבנת עבודותיה. הצילום נתפס במקורו כרישום אור. (פוטו – אור, גרפיה – רישום). מוטיב האור יוצר אצל סואץ את הנרטיב היצירתי דרכו היא מופעלת ומונחית כצלמת, דרכו היא מעבירה את פריזמת חוויותיה והוא המהווה קו מנחה העובר, כחוט השני בכל סגנונות תצלומיה. האור מאפשר לתמי סואץ להפליג למחוזות מופשטים, לבחור מקטעי צילום ציוריים וחלומיים ויותר מכל לסגנן בצבעים אישיים כל כך את נופי העבודות שלה.
מבלי לפענח את מרכיבי הבחירה הקשורים באלומות האור, שמעניק הטבע הקיים קשה לעקוב אחרי סודות האמנות של תמי סואץ. על פי אוצרת האמנות והסופרת הדגולה סוזן סונטאג :"ידענו זמנים ללא מצלמה וללא צלמים אך אין אנו יכולים לתאר לעצמנו חברה ללא אמנות. אמנות היא הפריזמה המשקפת את החיים, את העידן ואת המצב החברתי, את האקלים, את קו הרוחב, את האור, את הנוף, האומן מעביר את כל הדברים האלה דרך הפילטר האישי שלו ומזככם לעשיית אמנות". תמי סואץ הופכת נופי דיונות לסיסמוגרפים אנושיים של הטבע, מתעדת במטושטש נופי חורשות עצים חלומיות ההופכים לזיכרון אישי בעיניו של הצופה בהם, מבדלת אובייקטים וחפצים שגרתיים ויומיומיים ההופכים אצלה למונומנטים רומנטיים. מעשה הבחירה והתיעוד הסגנוני השונה כל כך, הוא המעניק להם את ייחודם בשפתה הטיפוסית.

סדרת נופי הרחובות שתיעדה תמי סואץ עשויה לסמן מפנה והישג לא מבוטל בתהליך עבודתה הצילומית.
זוהי סדרה נרטיבית מרתקת בה היא מהלכת בין צילום, הנראה לכאורה, במבט ראשון, פשוט ומוכר אך במבט חוזר ועמוק מתגלים בו רבדים וסמלים, צורות ומפנים דרמטיים חדשים.  במשך עת ארוכה, במקומות שונים, בחרה סואץ להנציח בפרספקטיבה קבועה משולש של רחובות שוקקים, כל אחד מהם מאופיין ומסוגנן על ידה בצורה ספציפית אחרת ושונה. ברוב הדימויים קבועים השמיים ממעל ומשני צידי המשולש,  מעומתים  בתים ומבנים ארכיטקטוניים – אלו הם השוקיים של המשולש. מתח רווי מתקיים בין שני צידי המשולש והדרמה האמיתית מתרחשת על בסיסו, בלב ליבו של המשולש. תמי סואץ ממקמת את עדשתה בדרך כלל במרכז המסגרת ומשתתפת באופן פעיל בהנצחת האירועים המתקיימים במקום. עצם נוכחותה הנסתרת בצילום מאפשרת לה לשמור על מתח דרמטי "אובייקטיבי" חיצוני. סדרה זו מעלה שאלות בהקשר לשימוש בנוף קלישאיסטי לכאורה, שימוש בידוע והמוכר להמחשת רעיון חדש ומקורי.
בהקשר זה ראוי לצטט את מאן ריי, הצלם והצייר המהולל : " הצילום הוא שלב ראשון של האמנות – הבחירה. אבל התנאי המבדיל בין צילום לשאר האמצעים או המוצרים הויזואליים הוא, שהם פרי הדמיון, בצילום עליך להיות שם, עליך לבחור, או למצוא את הנושא, אינך יכול לבחור אותו בסטודיו – אתה חייב להיות במלחמה כשאתה רוצה לצלם מלחמה". תמי סואץ נמצאת במקום ונוכחותה הקריאטיבית גלויה וידועה לצופה, בתצלומיה.

חלק מעבודותיה של תמי סואץ נראות כאילו נלקחו מתוך דימוים קולנועיים, תצלומים בעלי עומקי רגש אמפטיים החושפים ערגה למחוזות אחרים, למצבי רוח משכרים. הכוונה היא, לסדרת העבודות, בה ניתן למצוא עץ נע ברוח, כשמעליו מוצב הירח בשעות בין הערביים, או התצלום המייחד את האדם הצופה אל הים מעבר למעקה רציף הטיילת. קשה להבחין אם האדם עומד עם גבו אל הים או אם הוא צופה בעצם אל קצה הים, אל האין סוף. עבודות אחרות שיכלו להיכלל בקטגוריה זו מתארות אובייקטים נבחרים כמו, תצלום הפסלים הקלאסיים המולבנים או לעומתם תצלומי הנעליים המשלבים הומור סרקסטי.  גם כאן ניתן לזהות הכוונה מיועדת של האמנית אל הקלישה, אל המוכר, אל השגרתי – אלא שתמיד יש להביט אל הצורה אל האופן שבו מתקשרים  האובייקטים אל עולמה, אל דמיונה ואל הקונטקסט הכללי שבו היא מטפלת בהם. ראוי לציין, כי תמי סואץ אינה מפעילה מניפולציה טכנית בעבודותיה והיא משתמשת לרוב באור טבעי ובתנאים קיימים בשטח. "אני מאמין בטבע, אך ורק בטבע ויש לכך סיבות טובות. אני מאמין, שהאמנות היא העתק מדויק של הטבע ואינה יכולה שלא להיות כזו. לכן התעשייה היא שתעניק לנו תוצר זהה לטבע, שתהייה זו האמנות" – דברי בודלייר. ממש כך ניתן להבחין, כי יחסה של סואץ אל עבודותיה בצורה וכפי שהטבע מעניק לנו את דימוין – הוא הבונה ומנחה את תהליך עבודתה האמנותית.
סדרה מגוונת נוספת הראויה להתייחסות היא סדרת הפירות והעלים, שיוצרת תמי סואץ מזה זמן ממושך. סדרה זו עוסקת באדם, באנושיות, בחמימות ובקשר בין הבריות. יש משהו ויטאלי, אמיתי וקרוב לכל אחד מאיתנו הגורם לנו לצפות ולחייך למראה היצירות האלה. מוטיב היחיד מול רבים, האישי המתמודד עם מסגרות הסביבה ומגבלותיה, העמידה בלחצים מול הכוחות החיצוניים – אלה ועוד, מתגלים כנושאים סמליים בתצלומיה. יש משקל רב לשכבתיות החומרית המודגשת על ידי האמנית ולאור ולצל המופיעים בדימויים אלה. תצלומים מוקדמים אלה נראים כתוצאת העבודה הסיזיפית שבה חיפשה מוטיבים ונושאים להתייחסות אמנותית – שלבים אלה מוכרים בדרך כלל לכל האמנים אך איכותם האותנטית שמורה להם.
ריצ'ארד אבדון הצלם הנודע טען כי :"אולי זה מטבעו של האמן הצלם, אך איני מעורב באמת. איני חייב שיהיה לי ידע ממשי כלשהו. אין זו אלא שאלה של הבחנות". בהקשר זה, ולמרות זאת, ניתן לומר כי תמי סואץ מגלה מעורבות יתר בסדרות אלה דווקא, והתצלומים מעוררים לא אחת תהייה ושאלות צורניות.
הנכון הוא, כי על האמן הצלם לשקף את מהותו המתקשרת למעשה הצילום, ורק לו, מבלי להיכנס לרזי המקצוע עצמו. ההזדהות והאמפטיה האותנטית שלו אל האובייקטים המצולמים היא שתיצור בסופו של דבר את האיכות האמיתית והכנה. תמי סואץ מגלה בעבודותיה התרגשות בלתי מסויגת ומתמשכת. פרי עבודותיה הנוכחי המוצג בתערוכה לוקח את צופיה למסע משותף עימה וחושף טפח אישי מעולמה היצירתי.
דורון פולק, אפריל 2007

תמי סואץ
ילידת 1956 , נשואה ואמא ל-3 ילדים , תושבת אבן יהודה.
"מגיל צעיר נחשפתי לעולם הצילום שפתח עבורי עולם אחר. עולם המנציח רגעים, מתעד מציאות
ומהווה זיכרון צילומי לחיים מלאים ומגוונים. שנים ארוכות של למידה וחוויה עם מורים וצלמים נהדרים, כמו: רוני סופר, טלי גרבוז, ינאי זלצר, דרור זיסמן ואחרים,
פתחו בפני חלון עצום לידע ואהבה לצילום. בשנים האחרונות עסקתי במרדף אחר מציאות שונה, זווית ראייה אחרת לנשקף לעינינו, מרקמי נוף קסומים במראות הבנאלים. כיום תוכלו לפגוש אותי בתערוכות שונות ברחבי הארץ. וזוהי רק ההתחלה".
תמי סואץ