הודעות לתקשורת

50 אנשים יושבים בחדר אחד במשך 5 ימים כדי לתכנן פרויקט. נשמע דמיוני?
כך בדיוק נעשה  לאחרונה תכנון  מרכז העיר הוותיק בקריית שמונה שמדשדש מזה שנים רבות. מלחמת לבנון השניה, היוותה עבור העיריה ומשרד הבינוי והשיכון, זרז לחולל שינוי ולנצל את התקופה שלאחר המלחמה להחיות את מרכז העיר.
הפרויקט שנבחר הוא המרכז המסחרי הוותיק, שהוא לב העיר.
בניצוחו של צוות מקצועי, תוך מספר ימים הצליחו העיריה, התושבים, בעלי העסקים בעיר  ומשרדי הממשלה, להגיע לתוצרים שבתהליך רגיל היו מתקבלים רק אחרי חצי שנה.
כל אותם גורמים חברו יחד מתוך הבנה שהמצב בקריית שמונה קשה, מרכז העיר מנוון וכי שיקומו של המרכז הוא האמצעי לחולל את השינוי מבחינה חברתית וכלכלית. לכולם היה ברור שהפרויקט הזה חשוב לעיר לאור המכה חברתית הכלכלית והפיזית שספגה העיר במהלך המלחמה האחרונה.

את התהליך הזה הובילו האדריכלים, עירית סולסי ודרור גרשון העוסקים בהתחדשות עירונית, באמצעות שיטת יחודית לתכנון משתף הנקראת שאררט, אותה למדו בארה"ב ומיישמים כיום בפרויקטים של התחדשות עירונית ברחבי הארץ.

תהליכי התכנון במדינת ישראל ארוכים, ארוכים מידי. אישור תכנית פשוטה אורך מינימום חמש שנים, וכך יוצא שפרויקטים רבים כאשר הם מאושרים לבסוף אינם רלוונטיים לזמן ולסביבה כאשר הם מבוצעים בפועל, וכמובן שלרוב אינם עומדים במבחן המציאות.
לאריכות הליכי התכנון יש מספר השלכות קשות על התכנון בארץ. רבים מיזמי הנדל"ן בארץ הדירו את רגליהם בשנים האחרונות מפרויקטים בארץ מאימת הבירוקרטיה ומשך הזמן הארוך של תהליכי אישור התכניות בועדות התכנון השונות.
בנוסף לתהליכי בירוקרטיה ארוכים אין שקיפות ודמוקרטיזציה של תהליכי התכנון
חוק התכנון והבניה קובע כי בעלי העניין בתכנית יכולים להביע את דעתם רק בשלב ההתנגדויות וזאת לאחר הפקדת התכנית כלומר לאחר שכל תהליך התכנון ע"י היזם המתכננים והועדות החליטו על הפרוייקט. לבעלי העניין הישירים כולל בעלי הקרקע או המשתמשים, אין  כל דרך חוקית להשתתף בהליך התכנון. דבר זה מעודד התנגדויות,  ומביא את התכנון לבתי המשפט ולעיכוב של התכניות לזמן ארוך.
היבט נוסף שמכריע תכניות הוא הנתק הקיים בין הצוות המקצועי והשטח. לצוות המקצועי המתכנן יש רק מידע חלקי שעל פי הוא מתכנן ומחליט. הצוות למעשה די מנותק מהצרכים האמיתיים ומאינפורמציה חשובה בשטח. התוצאה תכנון לא רלוונטי וחסר במקרים רבים.
במצב בו יש ריבוי בעלי עניין, יש כמובן ריבוי אינטרסים והמתכנן לא עונה על הצרכים המלאים עליהם התכנון אמור לענות.
מעבר לכך, אין שקיפות במוסדות התכנון. אין פרוטוקולים. אי אפשר להשתתף בישיבות. התיקון לחוק התכנון והבניה שאושר באוקטובר וממתין לפרסום הנחיות משרד הפנים לשם יישומו ועניינו פרסום הפרוטוקולים, לא פותר את בעיית חוסר השיתוף והשקיפות אלא שוב מגלגל אותנו לבתי המשפט.
לדברי גרשון וסולסי, תהליכי תכנון קונבנציונליים, מאבדים את התמיכה של רשויות התכנון ושל הציבור, שכן תוכניות רבות מתגלגלות שנים בין משרדי תכנון ומשרדי הממשלה,  בין  דחיות, התנגדויות ובתי משפט.

תכנון ובניה הוא תחום רווי סכסוכים משפטיים הנפוצים בין בעלי עניין שונים על קרקעות, בין שכנים לרשויות ובין גורמים מקצועיים הפעילים בתחום.
סכסוכים אלה גוזלים משאבים אדירים של אנרגיה, זמן וכסף ומעמיסים על מערכת המשפט.

עירית ודרור הם האדריכלים היחידים בארץ המיישמים את שיטת השאררט הקיימת בארה"ב זה 20 שנה ולדברי גרשון משמשת היום בעיקר יזמים פרטיים שהבינו את היתרונות העצומים הגלומים בעצם השיתוף.
השניים, למדו ניהול והנחיית שאררט בארה"ב ומחזיקים בתעודה מטעם אוניברסיטת מיאמי.

לדברי גרשון וסולסי, שיתוף הציבור הוא חוק וחובה במסגרת הכנת תכניות בארה"ב קנדה ובריטניה, כאשר המוסדות השיפוטיים מבינים כי הסדר החברתי/ הלכידות החברתית ראוי שתתבסס על הסכמה והידברות ולא רק על פסקי דין.
השאררט הוא תהליך תכנון משתף, יצירתי ואינטנסיבי, בהשתתפות צוות מקצועי וכל בעלי העניין בתכנית שמתקיים משלב ראשון של התכנון בכולל בניית חזון מטרות ויעדים עד לתכנון המפורט ולפרטים אדריכליים, כאשר כל הצדדים המעורבים יושבים ביחד ועובדים יחד בקרבת האתר במשך מספר ימים על מנת להגיע לתכנית ישימה ומוסכמת על כל המשתתפים.