הודעות לתקשורת

במסגרת פרויקט "נלבישך שלמת בטון"
לכבוד 60 שנה למדינה

משתתפים: ימימה ארגז, יואב בן דב, איתן מנשרוב, ישראל רבינוביץ, לי רמון, קרן שפילשר

דנה גלריה לאמנות, כאילו במתכוון, ממוקמת בקיבוץ יד מרדכי, הנמצא בימים אלה ממש בחזית – מול התקפות טילי הקאסם המכוונים לעיירה שדרות וסביבותיה. המשלט, המקלט וביצורי הבטון הם חלק מהנוף. למעשה, הבטון המזוין הוא חלק מהחיים כאן, חלק מהתפיסה המתוחמת בהגדרה "מרחב מוגן".
הבטון הוא חומר המשמש לבנייה והוא מורכב בדרך כלל מתערובת של צמנט, חול, חצץ ומים. התערובת מתייצבת, מתייבשת ומתקשה כאבן. כדי לשנע תערובת כזו מבלי שתתייבש, משתמשים במערבל בטון – חפץ שכבר הפך לסמל הבנייה בנוף הישראלי.
הבטון משמש בדרך כלל לבניית השלד של הבניין, ובכלל זה היסודות, הרצפה, התקרה והעמודים התומכים. לאחר מלחמת המפרץ חוקק חוק בישראל המחייב כל דירת מגורים להכיל חדר אחד לפחות מבטון מזוין, הנקרא "מרחב מוגן".
***
"אנו אוהבים אותך מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל. נלבישך שלמת בטון ומלט ונפרוש לך מרבדי גנים. על אדמת שדותייך הנגאלת, הדגן ירנין פעמונים", כתב נתן אלתרמן ב"שיר הבוקר".
שרה שוב כותבת במאמרה "דיון בשירי ארץ ישראל" כי שיר האהבה הזה למולדת  נחשב לשיר גברי, בוטה במידה מסוימת ואפילו שתלטני, בעוד המולדת מצטיירת כאישה אהובה וכנועה. אלתרמן, לדברי הפרשנים, "בלהט החלוצי הדורסני של כיבוש השממה, הסתער להלביש את המולדת בבטון. החזון הנורא מתגשם לעיננו, ואם כבר איננו בוכים היום במסתרים על עונייה וצחיחותה של המולדת, הרי אנו מתאבלים על בניית־היתר שלה, המחניקה ומשחיתה כל חלקת טבע טובה וראויה".
***
התערוכה הנוכחית מביאה שש פרשנויות אמנותיות למהותו של חומר הבטון הישראלי ולאפשרויות היצירה הסמליות הטבועות בו.
האמנית הירושלמית ימימה ארגז מציירת ברומנטיות אפית את מפעלי הבטון של בית החרושת "נשר", על המנופים והאבק האופף אותם באמצע הנוף הישראלי.
ישראל רבינוביץ' משלב סמלים מסורתיים בחזון עכשווי של חומרים הלקוחים מחיינו בהווה ומציג פיסול ישראלי המשלב בתוכו בטון.

גם לי רמון בונה בתים מבטון, המחברים את מונח הבית הסמלי שציירנו בילדותנו עם המבנים הנוכחיים העשויים בטון.
קרן שפילשר משתמשת בשקית הבטון למצע שעליו היא רושמת איורים קומיים סאטיריים הקשורים לחייה האישיים.
איתן מנשרוב יוצר דיאלוג חד כיווני עם הקהל באמצעות ציור על אותן שקיות, אלא שאצלו השקית משמשת סמל לבנייה המואצת.

אליו מצטרף יואב בן דב, העוסק בשנים האחרונות בפיסול מבטון, עיסוק הממשיך את סדרות הציור הקשור באיכות הסביבה, מהמחצבות בשפיה ועד לגרסתו האישית לבית הישראלי המסורתי האוטופי.
מונחים כמו "אייזן בטון", המביע הערכה לנכון, החזק והאמין, ו"בטון מזוין", שמשמעותו חומר מגן וחזק, כמו ביטויים נוספים, הם חלק מהנוף הישראלי לדורותיו, לטוב ולרע. התערוכה מציגה תרגום ויזואלי לגרסאות אלה ופותחת לכל צופה אפשרות לפרשנות אישית.

דורון פולק
אוצר התערוכה